לכבוד יום הסוכרת העולמי, מאת ד"ר ליאת אדרי

יום הסוכרת הבינלאומי הוכרז במטרה להעלות את המודעות למחלה. שהיא בעצם שתי מחלות עם ביטוי דומה אך מנגנון ביולוגי שונה לחלוטין. בעבר נהגו לסווג אותן כסוכרת נעורים וכסוכרת מבוגרים, אך מכיוון שבשנים האחרונות נמצאו צעירים שחלו בסוכרת מבוגרים ומבוגרים שחלו בסוכרת נעורים החליטו לשנות שמות אלו.

סוכרת סוג 1- ype1 diabetesT הינה מחלה אוט-אימונית, המאופיינת בהרס תאי ביטא בלבלב - התאים המפרישים אינסולין. גורם המחלה מורכב ממנעד גנטי שאינו ידוע לגמרי המשפיע על היכולת החיסונית וגורמים סביבתיים כגון נגיפים, תזונה לקויה בעיקר בינקות ואפילו הגיינת יתר (הגורמת למערכת החיסון לא להתפתח כרצוי). סוכרת סוג 2- ype2 diabetesT הינה מחלה המשלבת נטייה גנטית וגורמים סביבתיים ומאופיינת בעיקר בתנגודת אינסולין העלולה להוביל (לאחר מספר שנים עם תנגודת אינסולין), לירידה בתיפקוד תאי הביטא.

סוכרת סוג 2 נמצאת ביחס ישיר לעלייה במשקל ואורח חיים נכון ומותאם אישי יכול לשפר את התמודדות עם המחלה. לשני סוגי המחלה הסיבוכים לטווח הרחוק לפגיעה באיברי מטרה רבים: לב, עיניים, מוח, כלי דם, כליות ועוד. לכן, חשיבות הגילוי המוקדם של המחלה, ואיזון הסוכרת לאורך זמן חשוב מאין כמוהו.

לאחרונה, נוכח עולם הרפואה בכך שלא לכולם מתאימה אותה תרופה, גם כשמדובר במחלת הסוכרת. באוקטובר האחרון שוחררה הצהרת עמדה משותפת של איגוד הסוכרת האמריקאי (ADA) ושל האגודה האירופית לחקר הסוכרת (EASD), המצביעה על כך שהם מכירים כיום בניהול עצמי של המחלה עם דגש על ניטור, בדיאטה דלת בפחמימות כבטוחה וממליצים על ניהול אורח חיים יעיל של T2D אצל מבוגרים.

לקריאת המאמר>

ההבנה שלא לכולם מתאימה אותה תרופה הכתה בי באופן אישי. חליתי בסוכרת. הובחנתי לראשונה במהלך הריון בשנת 2006. קיבלתי טיפול קונבנציונלי שכלל דיאטה והזרקת אינסולין, אך רמת הסוכר בדם שלי השתוללה והיה קשה מאוד לרסנה. לאחר ההיריון המשיכה רמת הסוכר בדם להיות גבוהה. קיבלתי את הטיפול הנחשב לקו ראשון, אך המחלה רק התקדמה. התחלתי ליטול תרופות נוספות מקו שני, והן אכן איזנו מעט את הסוכר בדם, אך לאחר ההיריון השני שלי נאלצתי ליטול כמה כדורים גם מהקו השלישי וכעבור כמה שנים, בגיל 38, התחלתי להזריק אינסולין. את ההיריון השלישי כבר עברתי עם משאבת אינסולין.

השאלה שהכתה בי הייתה כיצד יתכן שאני נוטלת את כל התרופות הללו אבל רמת הסוכר נשארת גבוהה, האם תרופות לא אמורות לרפא מהמחלה? יום אחד הגעתי להבנה שבעצם היותי מחוברת למשאבת אינסולין יש בידיי כלי נהדר שמראה לי את רמות הסוכר האישיות שלי בהתאם למה שאני אוכלת ובהתאם להרגשה שלי. לכן החלטתי ללמוד על עצמי ועל הסוכרת הפרטית שלי ובמקביל לחקור את מנגנוני הסוכרת הכלליים ואת התרופות המטפלות בהם, וזאת כדי לעזור לגופי להתמודד עם המחלה. כמדענית מיומנת יכולתי להגיע למידע יקר ערך על מחלת הסוכרת ועל הגישות השונות לטיפול בה. השתתפתי בכנסים מדעיים ורפואיים בנושא הסוכרת בכל רחבי הארץ. כמו כן, סרקתי פרסומים מדעיים ונדרשו לי כמה חודשים של התעמקות כדי להבין איך אוכל לעזור לגופי להתמודד עם המחלה ולאזן את רמות הסוכר.

מהבנות אלו, שיניתי את אורח החיים שלי - שינוי פיזי ותודעתי - ורמת הסוכר שלי ירדה במידה ניכרת. אי לכך פניתי שוב לרופא וביקשתי להוריד את כמות התרופות, את זריקות האינסולין. לנוכח בדיקות הדם המשופרות הוא הסכים, אומנם בהשתאות ובספקנות, וביקש לראות אותי לאחר שלושה חודשים. לאחר כמה חודשים ראה הרופא שאני נחושה בדעתי להיגמל מתרופות לסוכרת והסכים להוריד כליל את התרופות ואפילו נתן לי אישור בכתב. הייתי מאושרת באותו יום והבנתי שאם יכולתי למחלת הסוכרת, כל אחד יכול. הבנתי שמה שעשיתי זה בריאות מותאמת אישית. איך עשיתי זאת בדיוק? יישמתי את ההבנות שעלו מעצם החיבור לסנסור שניטר את כמות סוכר שלי שעתיים לאחר האוכל ביחד עם רישום מדויק של המזונות שאכלתי, כך מיפיתי את התזונה המותאמת אישית אליי. הוספתי פעילות גופנית אירובית ואנ-אירובית ושיניתי את מוקדי המתח בחיי.

קרל פירסון מתמטיקאי וביוסטיטיטיקאי אנגלי אמר, כי ״מה שמנוטר משתפר, מה שמנוטר ומדווח משתפר הרבה יותר ומהר יותר״, לכן היום עם התקדמות הטכנולוגיה, אמצעי המדידה הן של הסוכר ומדדים פיזיולוגים נוספים יכולים לתת לנו, שליטה ואיזון במחלות המושפעות מאורח החיים שלנו. בעיקר למתמודדים עם סוכרת סוג 2. שינוי פיזי ותודעתי באורח החיים של מתמודדים עם סוכרת סוג 1 יועיל להם לטווח הרחוק שכן ידוע בספרות שמחלה אוטואימונית זאת לא תוקפת רק את הלבלב אלא איברי מטרה נוספים לדוגמת המעי, בלוטת התריס ועוד.

סירטון זה מסביר את המנגנונים הביולוגים:

לאתר האינטרנט של ד"ר ליאת אדרי>