קצת על יום זכויות האדם מאת פרופ' אייל גרוס
פרופ' אייל גרוס, בוגר ואיש סגל בפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן, זכה לפני כחודש בפרס גורני למשפט ציבורי על מחקריו בנושא משפט חוקתי ומשפט בין-לאומי ועל פועלו בנושא הגנה על זכויות אדם. לבקשת ארגון בוגרי אוניברסיטת תל אביב הוא מסביר על מהותו של יום זכויות האדם ועל הרלוונטיות שלו.
יום זכויות האדם הבינלאומי נקבע בתאריך זה כיוון שב-10 בדצמבר 1948 התקבלה באו"ם ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות אדם. ההכרזה גיבשה שתי התפתחויות מרכזיות שמאפיינות את תפיסת זכויות האדם החל מהמאה העשרים:
הראשונה - הבנה שזכויות האדם אמורות להיות "אוניברסליות", כלומר של כל בני האדם ללא קשר לשאלת אזרחותם, מוצאם וכו', כך שבניגוד לתפיסה מוגבלת יותר של "זכויות אזרח" ההכרזה רואה את היותו של אדם כבסיס לזכויות המוקנות לו - באשר הוא אדם.
השנייה - ההבנה שאין די בחירותו של האדם להביע את דעתו, או להיות חופשי מעינויים, או להיות חופשי מכליאה שרירותית והגנות דומות מפני פגיעה של המדינה בחירויות הפרט, על מנת להבטיח את החירות האמיתית של האדם.
ההכרזה מדברת אם כן גם על חובת המדינה להבטיח שכל אדם יוכל לחיות ברווחה - בתנאי חיים נאותים לרבות מזון, לבוש, שיכון, טיפול רפואי, שירותים סוציאליים כדרוש, על תנאי עבודה הוגנים וצודקים וביטחון סוציאלי ועוד.
ההכרזה לא מבחינה בין מה שמכונה "זכויות אזרחיות ופוליטיות" לבין "זכויות חברתיות" - כולן יחד כמכלול נדרשות כדי להבטיח את היות בני האדם, כנאמר בסעיף הראשון להכרזה "בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם".
כיום, כמעט שבעים שנה אחרי ההכרזה, רחוק חזונה מלהתגשם במלואו. דווקא כיום אנו חיים בעידן בו במקומות רבים בעולם מתרחשת התקפה על הרעיונות שבלב ההכרזה - על האוניברסליות של זכויות אדם, על החשיבות להתייחס לזכויות הרווחה באופן מלא כפי שמתייחסים לזכויות האזרחיות, על היות הזכויות של כל אדם באשר הוא אדם, בלי קשר לאזרחותו או מוצאו.
המציאות מסביבנו בארץ ובמקומות אחרים מזכירה לנו שאין בהכרח התקדמות פרגורסיבית ליותר הכרה ויישום של זכויות האדם: לעתים יש התקדמות מולעתים יש נסיגה לאחור. לכן המאבק למען האידיאלים של ההכרזה האוניברסלית אינו משהו שמסתיים אי פעם. זהו מאבק מתמיד שצריך להתקיים כל יום, לא רק ביום זכויות האדם הבינלאומי, אך יום זה מציף את הנושא בכל שנה מחדש לשיח הציבורי.
ידיעות נוספות בנושא
