יום השנה ה- 200 לחוקתה הראשונה של מכסיקו

מקסיקו, כמדינה ריבונית, חוגגת השנה את שנת המאתיים לחוקתה הראשונה שהוכרזה בשנת 1824. כרקע וכסימן דרך במשפט הציבורי המקסיקני, עמדה בפני מכונני חוקת 1824 החוקה הפוליטית של המלוכה הספרדית שהונפקה על ידי קורטס קאדיס (Cádiz) ב-1812, כבסיס ניסיונות החקיקה הראשונים. בנוסף לחוקת קאדיס, פרסמו מורדי מכסיקו צו חוקתי שהכריז על חירותה של "אמריקה המכסיקנית" (Decreto Constitucional para la Libertad de la América Mexicana). צוו שאושר באפטינגאן (Apatzingán) ב-22 באוקטובר 1814. הקוד הזה לא נכנס אמנם לתוקף, אך חשיבותו בכך שהיה הקוד המכסיקני הראשון שדחה את המלוכה הספרדית, וסימן את הבאות. כך או כך, מרגע שמכסיקו יצאה לדרכה כמדינה ריבונית ב- 1821 לאחר שורה של שמונה ניסיונות חוקתיים מאוחרים יותר שלא הצליחו לבסס את מכסיקו כרפובליקה וכמדינת לאום, התגבשה סוף סוף, לאחר מאבק מהפכני בן שבע שנים (1910 – 1917), החוקה הנוכחית (חוקת 1917). חוקה, שבניגוד לקודמיה, הצליחה לממש בהרחבה את מטרותיה של הרפובליקה ולקדמה. אחת החשובות שבהן היתה הפיכת מכסיקו למדינה דמוקרטית חילונית, נושאת נשיאות של שש שנות שרות בלבד בתפקיד, וכן של רפורמה אגררית שהביאה למסירת משקים חקלאיים בגודל התחלתי מושקה של כ- 30 דונמים ומאות אחרות של קרקעות מושקות פחות, לכארבעה מיליוני משפחות איכרים, במסגרת 31.5 אלפי ישובי רפורמה חדשים (אחידוס - ejidos), ובהקף לאומי כולל של כמיליארד דונם (בהקף של פי 100 משטח ישראל) (מחצית שטחה של מכסיקו).

נציין, שהשנים הראשונות של החיים העצמאיים היו שנים של חוסר יציבות פוליטית גדולה, אך שקברניטי מכסיקו הצליחו לנסח כבר בסוף ינואר 1824 חוקה חלוצית דיה, שהתקבלה חרף תנאי השבריריות הפוליטית והחברתית הגדולה שלה, ובאוקטובר של אותה השנה לאשר גם את חוק הפדרציה תחת השם "החוקה הפדרלית של הארצות המאוחדות של מקסיקו" (Constitución Federal de los Estados Unidos Mexicanos). חוקה שהחזיקה מעמד עד 1835, שבה התקבלה חוקה חדשה שהגדירה את מכסיקו כרפובליקה פדרטיבית תחת השם "ארצות הברית של מקסיקו" (Estados Unidos Mexicanos). כבר בחוקה הראשונה נקבע כי מכסיקו הריבונית תהיה רפובליקה פדרטיבית ייצוגית-עממית, ומבוססת הפרדת רשויות לשלוש – המבצעת, המחוקקת והשופטת, כנגזר מן העקרון הליברלי שמכסיקו החדשה אימצה בהמשך לדמוקרטיות הצעירות החדשות (והבודדות) שקדמו לה, דוגמת ארה"ב.

אין זאת שחלוקת הכוח השלטוני היתה פשוטה, שכן עד 1917 לא נוצר שם איזון מתאים.[1] אולם, יצא מכלל זה הענף המשפטי. ענף שזכה, בדרך לא דרך, למעמד עצמאי ומכובד משלו. נקבעו מאפייני עצמאותו, ארגונו הפנימי, מעמדם של השופטים כנושאי קביעות, אופני בחירתם, התנהלותם המשפטית ופרופיל סמכויותיהם הן כשופטים בכלל וכן כשופטים נושאי דרגות עד לרמת בית המשפט העליון ולצדק. הסדרים שהחזיקו מעמד עד לרפורמה המהותית הראשונה של של 1994, וזו של השבוע האחרון (להן), על שלל ההתלבטויות שסוגייה זו עוררה לאורך השנים. התבלטויות שמעולם לא פגעו במעמדה של הרשות השופטת כישות נפרדת ועצמאית, הן ברמה המדינתית והן ברמה הלאומית, ועל מערך יחסי הכוח המשפטי שביניהן.[2] בדרך זו זכה כל מכסיקני מ- 1824 למשפט הוגן, מהיר ומנוהל ללא משוא פנים החל מן הרמה המקומית, האזורית, המדינתית ועד הפדרלית. עצמאותה של המערכת השיפוטית, אומר הפוליטולוג המכסיקני (הצעיר), ז'וספת קורטס סלינס (Josafat Cortez Salinas), נבעה מן המורשת הספרדית שעוצבה לראשונה בקורטס של קאדיס, אומצה בידי מכונני חוקת 1824, וכך הפכה את בית המשפט העליון לצדק של מכסיקו כיורשו.[3]

אלא שלבית המשפט העליון, אומר סלינס, היו קשיי התבססות. השופטים הראשונים שנשבעו כבר במרץ 1825, התקשו למצוא מקום להפגש בו. כוח עזר מוסמך ותקציב הולם, גם אלה לא היו. היו גם בעיות רגולטיביות משום שללא חוק אורגני שטרם נוסח, לא היו גם תקנות פנימיות. כך שרק בשנת 1826 אושרו הבסיסים לתקנות בית המשפט העליון לצדק, וכאשר סוקרים אותן, מסתבר שברוב המקרים הם נלקחו מן החקיקה המשפטית הקולוניאלית, כמו שמרו על המשכיותה.[4] יצא איפוא שמקסיקו המאוחדת התקיימה אמנם כאומה ריבונית וחופשית, אך עם חוקים, הסדרים וניהול צדק כבמשטר הישן. נכון להיום, לאור השחיתות וחוסר היעילות הפוליטית, ובמדה רבה גם המשפטית, אושרה בסנט המכסיקני, על רקע מחאות ענק של גורמי כוח שונים בחברה, ולא תמיד מן הרצויים שבהם, רפורמה משפטית מקיפה ביוזמתו של הנשיא מנואל לופס אוברדור ((Obrador, רפומרה הכוללת בין שאר התיקונים ביטול מועצת השופטים לבחירת מועמדים לבית המשפט על כלל דרגיה (כ- 1,600 איש), והעברתה להצבעה העממית, הזוכה בקרב כמה גופים בינלאומיים וארגונים לא ממשלתיים להכרה שמדובר בהליך מחסן המערכת המשפטית משחיתות והטלת אימה מצד שמונת קרטלי הסמים האלימים הגדולים של מכסיקו, ותחזק את הדמוקרטיה.[5] פרוש הדבר הוא שאזרחים בכל המדינה יצטרכו אמנםללכת לקלפיות ולבחור בין מאות המועמדים לרמות השונות של משפט הצדק ברמה הפדרלית, ולאשר את דרישות ההגשה של המועמדים לתפקיד (תואר במשפטים בציון ממוצע מסויים, חמש שנות ניסיון בתחום ומספר מכתבי המלצה), אך גם ליצור גוף חדש של "שופטים חסרי פנים" (“jueces sin rostro”), שאף אחד מהצדדים אינו יכול לדעת את זהותם. דבר שנועד להעניק ביטחון לשופטים מפני הפשע המאורגן, הגם אם ארגונים ומומחים מתריעים על הסיכונים הכרוכים במשוא פנים ובאי-צדק.[6] כך או כך, אם הרפורמה הזו תעבור בהצלחה, הרי לפנינו חזרה לרשות השיפוטית האוטונומית ונקייה (יותר) משחיתות, המזכירה את המערכת של ראשית מכסיקו החוקתית מ- 1824.

באשר למשבר הישראלי של אוקטובר 2023, אומר קומוניקט 417 של משרד החוץ המסיקני מן ה- 8 באוקטובר אותה השנה, כך:

"ממשלת מקסיקו מביעה את דאגה המרבית מהסכסוך בין ישראל לפלסטין ומגנה כל פעולות נגד אזרחים. ממשלת מקסיקו עקבה בדייקנות אחר האירועים האחרונים בישראל ובפלסטין, ומגנה באופן חד משמעי את ההתקפות הבלתי הולמות שהתרחשו נגד עם ישראל ב-7 באוקטובר על ידי חמאס וארגונים פלסטיניים אחרים בעזה. כל פעולת טרור מהווה איום על השלום והביטחון הבינלאומיים, המצריך שיתוף פעולה מלא של כל המדינות כדי למנוע ולהעניש אותם. שום סיבה לא מצדיקה פנייה לטרור. מקסיקו מכירה בזכותה של ישראל להגנה עצמית, אשר חייבת להיות כפופה לתנאים הקבועים בחוק הבינלאומי. כמו כן, היא מגנה את השימוש בכוח, ללא קשר מאיזה גורם הוא הגיע, בעיקר כאשר היעדים היו אזרחים, תוך הפרה ברורה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי.

מקסיקו מבחינה בדאגה מרבית בהסלמה של האלימות שאירוע זה גרם בין ישראל לפלסטין ואשר הביא למותם מצער של מאות אזרחים, כולל נשים וילדים, לקיחת בני ערובה ומספר גבוה של פציעות. ממשלת מקסיקו מביעה את הסולידריות הרחבה ביותר שלה עם הקורבנות ומשפחותיהם וקוראת בקריאה נחרצת לאפשר מתן סיוע הומניטרי ללא כל מכשול. אירועים מצערים אלה צריכים להזכיר לנו, שוב, את הדחיפות של חידוש המשא ומתן כדי להגיע לפתרון יסודי לסכסוך באזור. עמדתה של מקסיקו ברורה. מקסיקו היא בעד פתרון מקיף וסופי לסכסוך, תחת הנחת היסוד של שתי מדינות, המתייחסת לדאגות הביטחוניות הלגיטימיות של ישראל ומאפשרת ביסוס של מדינה פלסטינית בעלת קיימא פוליטית וכלכלית המתקיימת לצד ישראל ובגבולות בינלאומיים בטוחים ומוכרים בהתאם להחלטותיה הרלוונטיות של האו"ם.

האחריות הבלתי נמנעת לחידוש תהליך השלום מוטלת ללא ספק על הצדדים המסוכסכים. עם זאת, הדבר תלוי גם בקהילה הבינלאומית ובאו"ם, שיעניקו חסות לתהליך מדיני שמטרתו לקדם שלום צודק ובר קיימא באזור. נאמנה לעקרון החוקתי של יישוב סכסוכים בדרכי שלום, ממשלת מקסיקו מביעה את נכונותה לתמוך בכל מאמץ שמטרתו לכונן שלום בר קיימא באזור, המבוסס על כבוד הדדי ועמידה מלאה בחוק הבינלאומי."[7]

נאמר כאן בסיכום, שלפנינו עמדה יוצאת דופן בסלידתה הנחרצת של מכסיקו מן הטרור יחד עם אהדתה ורגישותה לישראל כמדינה, כציבור נפגעי אסון אוקטובר ובכללם לחטופים ולפצועים. זאת לצד ביטוי צער על הנפגעים הפלסטינים האזרחיים הרבים בצל הארועים, ומכאן פנייה חדה להביא הסכסוך הישראלי פלסטיני לכלל הסדר מדיני, וסוף ליחסי העויינות ואלימות שבין הצדדים. והנה לפנינו הצעה בסלע, שלפי שעה אין לה הד בחוגי השלטון הישראלי וגם לא בממשל האמריקני, בעל כוח ההשפעה הגדול למימוש הצעתה של ממשלת מכסיקו, שרק לאחרונה, בישיבת מועצת הבטחון של האו"ם מרץ 2024, שוב הטיל וטו על הצעת המועצה להכיר במדינה פלסטינית והליכה לתהליך הסדר מדיני.[8]