היום ההומניטרי הבינלאומי - מהנדסים ללא גבולות

לבקשת ארגון בוגרות ובוגרי אוניברסיטת תל אביב, כותבת מיכל דולב השמשוני, מנכ"לית "מהנדסים ללא גבולות-ישראל" וחברת הוועד המנהל של Engineers Without" Borders-international", בוגרת תואר שני בהצטיינות של ביה"ס פורטר ללימודי סביבה, אוניברסיטת תל אביב כיצד הסיוע ההומניטרי בא לידי ביטוי אצלם ב"מהנדסים ללא גבולות" ועל שיטת העבודה שלהם.

היום ההומניטרי העולמי, מבקש להפנות זרקור אל אותם גופים ואנשים המסייעים במשברים הומניטריים ברחבי העולם. במהלך העשורים האחרונים, התפיסה אודות "סיוע הומניטרי" בין-לאומי התפתחה מתחום הסיוע המיידי בעת אסון גרידא והחלה להכיל בתוכה יותר ויותר ארגונים המבקשים להציע סיוע בדמות פתרונות מקיימים.

הכלכלן ארנסט פרידריך שומאכר (Schumacher טבע את המונח "טכנולוגיות נאותות" (Appropriate Technologies -AT). מונח זה, מתייחס לטכנולוגיות בנות קיימא בקנה מידה קטן שמתוכננות ומעוצבות  בהתאמה ליכולותיהן של קהילות נזקקות. התאמה זו, תתייחס למצבה הכלכלי של הקהילה ותהלום את רמת הידע והתשתיות הנגישות עבורה. טכנולוגיות מאין אלו, לא "ינחתו משמיים", אלא יהיו תוצר של עבודה משותפת עם הקהילה ובהבטחה כי יישארו גם לאחר עזיבתו של הגוף המסייע.

העיסוק בטכנולוגיות נאותות, הוא מעין חלון הצצה לגישת העבודה של ארגון "מהנדסים ללא גבולות-ישראל", המהווה חלק מהארגון הבין-לאומי Engineers Without Borders-international העוסק בהטמעת טכנולוגיות נאותות בקהילות ברחבי העולם. במסגרת עבודתנו, אנחנו מנסים בכל דרך להימנע ממצב של יצירת תלות בנו כגורם מסייע.  משימה זו, מחייבת ערנות מוגברת. שכן, המתח בין מתן סיוע הומניטרי קצר מועד, לבין הטמעת ידע המשכי שאינו מייצר תלות של הקהילה בארגון; מתקיים באופן יום יומי בשדות העבודה של ארגוני סיוע.

אחת הדרכים לחיזוק קיימות פרויקטים מאין אלו, הוא שיתוף פעולה עם גורמים מקומיים רחבים. כדוגמה, פעילות "מהנדסים ללא גבולות-ישראל" בשטחי קניה כוללת שיתוף פעולה עם קהילות במחוז נאקורו וגורמי שלטון מקומי. בפרויקט זה, הצורך ב "ערנות המוגברת" בא לידי ביטוי ביתר שאת. באזורים רבים בקניה קיימת בעיה של אי ביטחון תזונתי בקרב ילדים ונוער, הכוללת מחסור חמור בחלבונים, ויטמינים, ברזל ועוד. הבעיה נובעת, בין השאר, משינויים קיצוניים בשל משבר האקלים; תקופות בצורת, שיטפונות ומחסור במים ראויים לשתייה. הפתרון אותו אנו מיישמים בשנה החולפת במחוז נאקורו מתמקד בהטמעת טכנולוגיות נאותות לביטחון מזון (Food Security AT) המאפשרות לקהילות לייצר עבור עצמן תוספי תזונה. תוספים אלו שינתנו במסגרת התזונה השוטפת בבתי הספר והגנים, משפרים את יכולת ההזנה בקהילה בהתאמה מלאה לתנאים המקומיים וליכולתה לתחזק את הפתרונות גם לאחר עזיבתנו.

כדי להגיע לאותם פתרונות טכנולוגיים מקיימים, הקמנו מערך של חממות ובריכות לגידול ספירולינה, מערך זה פועל כמקור לגידול האצה לצורך הזנת ילדי בית הספר והגנים ובהמשך ישרת גם כמערך מחקר ופיתוח מקומי לתוספי מזון נוספים לשיפור איכות חייהם של קהילות בעוד מחוזות בקניה.

את המתח שבין סיוע חירום לבין מתן פתרון המשכי, ניתן לחוש במסגרת עבודתנו בגבול אוקראינה בשנה וחצי החולפות מאז פרוץ המלחמה. צוותים של "מהנדסים ללא גבולות-ישראל" הקימו מתחמים במחנות הפליטים ובאזורי הכינוס הסמוכים למעברי הגבולות. עיקר העבודה התמקדה תחילה, בהקמת מתחמים שאפשרו מרחב לקבלת ייעוץ והכוונה של אנשי מקצוע מהתחום הפסיכוסוציאלי ובהמשך התמקדה בעבודה דינמית של יחידות סיוע (Aid-units) בין ריכוזי הפליטים לאורך הגבולות ובערים.

הקהילות עמן עובדים הצוותים של הארגון, מורכבות בעיקר מנשים ונוער שנאלצו לחיות כפליטים מאז הפלישה הרוסית למדינתם. על מנת להקנות סיוע מקיים בסיטואציה מורכבת זו, צוותי הארגון התמקדו בבניית פתרונות לשיפור איכות החיים במקלטים, תוך העברת ידע שימושי וליווי תהליכי הנהגה נשית. הידע המועבר, מתמקד בהכשרות טכניות במקביל להוראה מקוונת, במטרה לשפר את יכולת ההעסקה של קהילת הפליטים בעתיד.

מקרה גבול אוקראינה, הוא דוגמה לסיוע הומניטרי במצב המוגדר כ"מצב חירום" שבכוחנו למקד כסיוע מקיים המצמצם תלות בגורם המסייע, גם אם במחיר של תהליך עבודה "איטי" אך קשוב כל העת לצרכי השטח ומתעדכן תוך כדי תנועה.

בין התאוריה של שומאכר לבין העבודה בשטח, אתגרים רבים. תפיסת העבודה של סיוע הומניטרי ישראלי מבוססת לא פעם על ההנחה כי נתינה אמיתית היא זו שנעשית "בכל הכוח" ועם כל המשאבים הנתונים. הרגישות שארגונים מסוגנו נדרשים אליה, מחייבת ממד של הקשבה, ענווה ומהלך שקול של בדיקה והערכה בטרם מתן מענה. זאת, מתוך ההבנה כי סיוע אשר אינו מותאם לקהילה- עלול לגרום נזק רב מתועלת. סיוע מסוג זה, הוא הרסני לתפיסתנו ועונה להגדרה של החוקרת דמביסה מויו (Moyo) : "סיוע ממית"(Dead aid).

עבודת הסיוע ההומניטרי היא סיזיפית אך הכוח המניע אותה הוא עצום ומופלא. בבסיס כוח זה, עומדת האמונה, כי ידע מותאם הינו הסיוע הגדול ביותר שיכולה קהילה אחת להעניק לאחרת.

• הכותבת הינה מנכ"לית "מהנדסים ללא גבולות-ישראל", וחברת הוועד המנהל של Engineers Without" Borders-international". בעלת תואר שני בהצטיינות מטעם ביה"ס פורטר ללימודי סביבה, אונ' תל אביב. התזה המחקרית של מיכל עסקה במחקר שדה בנושא טכנולוגיות מים נאותות בקהילות באפריקה.