"אישה, חיים, חופש": יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים בסימן מחאת הנשים באיראן

ב-25 בנובמבר מצוין יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, בהתאם להחלטת העצרת הכללית של האו"ם מדצמבר 1999. ציון יום זה נועד לעורר מודעות לנושא, להגביר חקיקה, אכיפה של חוקים וענישה הולמת, וכן לעודד נשים לפנות לעזרה.

25 נובמבר 2022
woman-life-freedom-protests-in-iran

לבקשת ארגון בוגרי ובוגרות אוניברסיטת תל אביב, כותבת דר' ליאורה הנדלמן-בעבור, ראשת מרכז אליאנס ללימודים איראניים, בוגרת ביה"ס להיסטוריה ע"ש צבי יעבץ בפקולטה למדעי הרוח וביה"ס למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים בפקולטה למדעי החברה, אוניברסיטת תל אביב על גל המחאות הגואה ברפובליקה האסלאמית של איראן, שבמרכזו הסיסמה: "אישה, חיים, חופש", בסימן ההתנגדות המתמשכת של נשים באיראן לשינוי.

 

אלימות מצד משמרות המוסר של הרפובליקה האסלאמית של איראן הובילה ב-16 בספטמבר למותה של צעירה בת 22, מהסא אמיני, לאחר מעצרה בגין הפרת קוד הלבוש המחמיר במדינה. נסיבות מותה הציתו גל מחאה עממי ברחבי איראן בהיקפים ובעוצמה שלא נראו מאז האירועים שהובילו למהפכה האסלאמית בשלהי שנות ה-70 של המאה הקודמת. מאז הקמתה של הרפובליקה האסלאמית ב-1979, משמשת כפיית הרעלה בידי המדינה עילה והצדקה מוסרית להפעלת אלימות כלפי נשים ונערות, שעוטות אותה בצורה ש"אינה הולמת" את פרשנות המדינה למהו לבוש אסלאמי צנוע. במסגרת זו, גוף האישה מנוכס חברתית באופן מלא יותר מגופו של הגבר, כיוון שהוא מוכפף, ממושמע ומוענש באמצעות חוקים, נורמות ומוסדות אכיפה הנשלטים על ידי גברים בשם מעטה כוזב של "עליונות מוסרית". 

 

אמצעי האכיפה והכפייה של הרעלה על רקע מדיניות דיכוי ואפליה מגדרית נרחבת יותר הובילו ב-2014, למשל, לגל של מתקפות חומצה יזומות ומקרי דקירה של נשים במרחב הציבורי מצד גורמים שזוהו עם גופים חוץ-ממשלתיים הפועלים באופן בלתי-רשמי בחסות המשטר. בעקבות לחץ ציבורי, אושר בפרלמנט האיראני חוק שנועד להציע הגנה משפטית נרחבת יותר לקורבנות והחמרת הענישה על התוקפים, ברם יישומו תלוי מאז 2019 באשרור מטעם ערכאה גבוהה יותר של מועצת שומרי החוקה (שמתפקדת כמעין בית דין חוקתי). 

 

עורכות דין ופעילות חברתיות למען זכויות אדם, אזרח ונשים באיראן, עושות שימוש באמצעי התקשורת המתונים במדינה על מנת לעורר את המודעות לקטיגוריות השונות של אלימות, מלבד פגיעה והתעללות פיזית שהן המזוהות ביותר עם התופעה. אלימות מינית, שכוללת אונס, מעשים מגונים, הטרדה מינית (לרבות שליחת תמונות וסרטונים מגונים לנשים) מהווה קטיגוריה נוספת. בנוסף לאלה, מעשי אלימות המופנים בעיקר כלפי נשים במסגרת המשפחה, מתאפיינים באלימות פסיכולוגית, הכוללת התעללות רגשית, השפלה, השמצה והזנחה, וכן אלימות כלכלית, שמוצאת את ביטויה בתלות וסחטנות פיננסית. על פי ממצאים שהתפרסמו בעשור וחצי האחרונים באיראן: 66% מהנשים הנשואות שהשתתפו בסקר משקי בית מקיף (שנערך ב-28 מחוזות מתוך 31), דיווחו שהן היו קורבן לאלימות משפחתית לפחות פעם אחת מאז נישואיהן; 30% ציינו שהן סבלו מאלימות קשה ו-10% ציינו שנגרם להן נזק פיזי זמני או קבוע. 

 

היתר הלכתי המאפשר להורים ובני משפחה אחרים להשיא ילדות מגיל 13 (ובאישור מיוחד של הרשויות אף מוקדם יותר), תורם את חלקו לשיעור הגבוה של מקרי האלימות במסגרת המשפחה באיראן. עלייה חדה במקרי אלימות במשפחה נרשמה במדינה גם לאחר פרוץ מגיפת הקורונה, במיוחד בתקופת הסגר שמטרתו הייתה לבלום את התפשטות המחלה. הרשויות ברפובליקה האסלאמית נוטות לטייח את חומרת התופעה ומימדיה באמצעות אֵיפֵמִיזְם, אצטלא של "כבוד המשפחה" וכן באמצעות איומים על קורבנות ומשפחותיהם למשוך את תלונותיהם כאשר הן מוגשות לגורמים האמונים על אכיפת החוק והבטחון של האזרחים ואזרחיות המדינה. 

 

נוכח דיווחים המודלפים ברשתות החברתיות ופעילותם של ארגוני זכויות אדם ואזרח, מפגין המשטר אדישות ואזלת יד בכל הנוגע לאלימות במשפחה, לתקיפות מיניות ואונס ולעלייה במקרי רצח של נשים בידי בעליהן ואבותיהן. בראשית 2022 עוררו מספר מקרי אלימות מזוויעים סערה ציבורית באיראן ומעבר לגבולותיה. אחד מהם היה הרצח של ע'זל בת ה-17, שנרצחה באכזריות בידי גיסה ובעלה, שביתר את גופתה ונופף באיבריה בכיכר העיר. פרשה נוספת הייתה הרצח המזעזע של רומינה אשרפי, בת 14, על ידי אביה שכרת את ראשה בשנתה לאחר שניסתה לברוח מהבית עם חבר שלה. מקרה זה עורר ביקורת ציבורית נוקבת במיוחד לאחר שנודע כי העונש המירבי שמערכת המשפט רשאית להטיל על האב בגין רצח בתו היה עשר שנות מאסר בלבד. הפולמוס הסוער שהתפתח באמצעי התקשורת המגוייסת באיראן, עסק פחות בשאלה איך למנוע את הרצח הבא ויותר באיך למנוע פרסום תמונות מזוויעות שפוגעות ברגשות הציבור האיראני ובחוסנו המוסרי.

 

הרפובליקה האסלאמית אינה חתומה על אמנת האו"מ בדבר ביטול האפליה נגד נשים וגם לא הייתה מעורבת באמנת אסטנבול (יוזמה אירופית מ-2011 למניעה ומאבק באלימות כלפי נשים ואלימות במשפחה). במידה רבה, מדיניות האפליה המגדרית שבה נוקט המשטר מזה למעלה מארבעים שנה מעניקה במישרין ובעקיפין לגיטימציה למעשי אלימות כלפי נשים במרחב הציבורי ובמסגרת המשפחה ואולם, אין מדובר כלל וכלל בתופעה המאפיינת את איראן לבדה. על פי ארגון הבריאות העולמי (WHO), אחת מכל שלוש נשים בעולם, 736 מיליון בקירוב, חוותה אלימות פיזית או מינית בימי חייה. אלימות מינית ומבוססת-מגדר משתווה לסרטן כגורם הראשי למוות ופגיעה בבריאות נשים בגילאים 15-44. נזקיה של אלימות זו גבוהים באופן ניכר משיעורם המצטבר של הליקויים הבריאותיים כתוצאה ממלריה ותאונות דרכים יחדיו. אלימות כלפי נשים היא, אם כן, תופעה חברתית גלובלית בעלת מימדים מעוררי אימה ומכאן שנדרשת מדיניות מקיפה ופעילות משולבת למניעתה ולמאבק משותף בה.

 

  • ד"ר ליאורה הנדלמן-בעבור, ראשת מרכז אליאנס ללימודים איראניים, אשת סגל בכיר ובוגרת החוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה בביה"ס להיסטוריה ע"ש צבי יעבץ בפקולטה למדעי הרוח והחוג למדע המדינה בביה"ס למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים בפקולטה למדעי החברה של אוניברסיטת תל אביב, זכתה לפני כחודשיים בפרס לאטיפה יארשאטר מטעם האגודה ללימודים איראניים על מחקרה בנושא תולדות עיתונות הנשים באיראן וייצוגן בתרבות האיראנית הפופולרית. 

מחדשים קשר

לצורך איתור וזיהוי במערכת
To prevent automated spam submissions leave this field empty.
אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>