הבוגרת אלה אלקלעי, יו"ר שדולת הנשים, על יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים

לכבוד יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, החל ב-25 בנובמבר, ביקשנו מבוגרת הפקולטות למדעי החיים, לרפואה ולניהול, אלה אלקלעי, המכהנת כיו"ר שדולת הנשים בישראל ויו"ר IBI קרנות נאמנות, להאיר את הנושא עבור קהילת בוגרות ובוגרי אוניברסיטת תל אביב.

21 נובמבר 2019
הבוגרת אלה אלקלעי, יו"ר שדולת הנשים, על יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים

אסתי אהרונוביץ', מיכל סלה, אמינה יאסין, אלמונית, זינאב מחאמיד, נג'לאא אל-עמורי, ויויאן קמינסקי, דיאנה אבו קטיפן, סוזאן ותד, סיואר קבלאוי, לילי פרג, פרחיה סרוסי, איה מסראווה. אלו הנשים שנרצחו מתחילת השנה על-ידי בן ביתן. יהיה זכרן ברוך.

 

בשביעי לפברואר 2000 אימץ ארגון האומות המאוחדות את ה-25 בנובמבר כתאריך הרשמי ליום המאבק באלימות נגד נשים מתוך מטרה שממשלות, ארגונים בינלאומיים וארגונים חברתיים ישתפו פעולה בארגון פעילות שתעלה את המודעות הציבורית לנושא.

 

סטטיסטית - גברים פוגעים יותר בגברים מאשר בנשים, ובכל זאת יש בעולם הסכמה שאלימות נגד נשים דורשת התייחסות מיוחדת. הסיבות, הנסיבות וההשלכות של אלימות נגד נשים שונה ממופעים אחרים של אלימות ולכן טוב עשה האו"ם שייחד יום להתייחסות ספציפית. הנסיבות - אלימות נגד נשים קורית בדרך כלל בבית, במרחב שאמור להיות המרחב המוגן ביותר שלנו, על-ידי האנשים הקרובים אלינו ביותר. ההשלכות של אלימות מסוג זה הרסניות ומטלטלות במיוחד ובמרבית המקרים מייצרות דורות של א.נשים פגועים\ות, לא רק האשה נפגעת אלא כל בני ובנות הבית לדורותיהם.

 

הסיבות לאלימות נגד נשים הן כמובן שונות ומשונות אבל שווה להתעכב רגע על כך שכולנו, לפחות כל מי שגדל בעולם המפותח - יהודים, נוצרים ומוסלמים, חילונים כדתיים, גדלנו על ברכי "בראשית", הסיפור התנכי שקיבע בתודעה את יחסי הכוחות ומשחקי התפקידים בין גברים ונשים. הסיפור בוודאי לא מעודד או גורם אלימות, אבל הוא מייצר תודעה בעייתית במהותה - 'היא' פתיינית ובת בריתו של הנחש, 'הוא' לא שולט בעצמו, זה טבע האדם מיום בריאתו! העונש שלו הוא לפרנס והעונש שלה הוא להיכנע לרצונו. התודעה הזו מושרשת בנו מגיל אפס עד שלרובינו אין ספק שזה טבע האדם ולא בחירה של מבנה היררכי של חברה. ככל שאנחנו אנשים דתיים התפיסה הזו מקבלת משנה תוקף כצו אלוהי, מעבר לסוציאליזציה המשותפת לכולנו. לסיפור הזה חס וחלילה אין קשר ישיר לאלימות, הרב הגדול של האנשים שמתחנכים על בירכיו איננו אלים, בוודאי לא בביתו אבל הסיפור הזה נותן לגיטימציה מוסרית לחוסר שוויון, לתחושת הקניין, לגיטימציה שמאפשרת לאנשים טובים לעשות מעשים רעים, לגיטימציה שיושבת בבסיס ביטויי אלימות כנגד נשים.  

 

אלימות נגד נשים היא המופע הקיצוני ביותר של העדר שוויון מגדרי ואחד הפרדוקסים המדהימים בתוך כך הוא הפתרון של מקלטים לנשים מוכות. פתרון פטרנליסטי של חברה שלא מודה שהיא כזו. במקום לטפל בגבר הפוגע, בוחרת החברה להעניש את הנשים והילדים ולהעלים אותן מהעין הציבורית. שלא יובן לא נכון, על אף הפרדוקס, בהעדר טיפול בגברים הפתרון הזה הוא חיוני והכרחי ביותר, אבל טוב הינו עושים אם הינו מטפלים בגברים הפוגעים.

 

מדינת ישראל גיבשה תכנית לטיפול באלימות נגד נשים ואפילו הקצתה לכך תקציב הכולל התייחסות לטיפול בגברים ושיקום הנשים הלכודות והלכודים במערכות יחסים שכאלו. הקריאה בישראל ב-25 לנובמבר 2019 צריכה להיות רחבה וחזקה: אל תשבו בבית, הצטרפו לאירועים ברחובות. הקריאה  ב-25 לנובמבר 2019 צריכה להתמקד בכך שהתקציבים יעברו והתוכניות יישומו, אך לצד זאת - הגיע הזמן שכחברה נבין שאם נמשיך לגדל בנים ובנות לתוך חברה שתופסת אותה כפתיינית ואותו כחסר יכולת לשלוט בייצרו, אותו כמפרנס ואותה ככפופה למרותו נמשיך לתת בשולי החברה לגיטימציה חברתית. גם אם לא חוקית, לאלימות נגד נשים.    

אוניברסיטת תל-אביב, ת.ד. 39040, תל-אביב 6997801
UI/UX Basch_Interactive