על מוזיאונים ועל מקורות ראשוניים

מאז התפתחות המוזיאון המודרני בסוף במאה ה-18 ותחילת ה-19, הפך המוסד, כפי שהאמרה הידועה טוענת, לקתדרלות של העידן המודרני. האמרה הזו מייחסת למוזיאונים מעמד של קתדרלות, ראשית בגלל הפופולריות הגואה שלהם, בדומה לזו של הקתדרלות של המאות ה-15 וה-16. אבל גם בגלל התפקיד הכמו-רלגיוזי שלהם. המוזיאונים הפכו למרחב ציבורי החושף את המבקרים לידע ומבקש להעביר אותם אינדוקטרינציה, הפעם חילונית, לגייס אותם למטרה שלשמם הם הוקמו.

במוזיאון המודרני אופני התצוגה השתכללו. הם הפכו נרטיביים, מגלמים ומשקפים תפישת עולם מוגדרות. לכן, הביקור במוזיאון אינו מסתיים בחוויה האסתטית. בין אם מדובר במוזיאון אמנות, מוזיאון היסטורי או מוזיאון טבע, המוזיאון על תערוכותיו המגוונות מבקש ללמד ולחנך, לעצב את הדעת ואת עמדת המבקרים. הוא הפך לכלי בארכיטקטורה של הידע המבקש לייצר אנשים וקהילות של נאורות.

בהקשר זה, הגלריה של אוניברסיטת תל אביב ע״ש גניה שרייבר ויד מישל קיקואין מציעים מרחב מוזיאלי המבקש לגשר בין גופי ידע שונים. כגוף אוניברסיטאי, הגלריה מציגה תערוכות המשתמשות במדיום המוזיאלי המשלב בין מרחב, חומר ויזואלי, אובייקטים וטקסטים, לטובת העמקה בשאלות מחקריות. התערוכות בגלריה במשך בשנים האחרונות הן אינטרדיסציפלינריות המשלבות בין אמנות, רוח, חברה ומדעים.

בימים אלו, מוצגת בגלריה התערוכה ״מקורות ראשוניים: מניעים.ות את הארכיונים של אמנויות ישראל״. התערוכה חושפת לראשונה סקיצות ותצלומים של אמנים.ות, אדריכלים.ות, מוזיקאים.ות, במאי.ות ושחקני.ות תאטרון מתוך האוספים שבארכיונים של הפקולטה לאמנויות באוניברסיטה. אלו חומרים שלא נראו קודם. סקיצות המראות את תהליך העבודה של היוצרים.ות.

זוהי תערוכה מחקרית מאחר והיא מתמקדת בתהליכי היצירה עצמם ולאו דווקא אך ורק בתוצר האמנותי הסופי. לעיתים אנחנו צופים ביצירות אמנות ולא מבינים את פשרן. מעקב אחרי תהליך היצירה חושף את ההתלבטויות והחיבוטים של האמנים.ות. מתוך מעקב זה ניתן ללמוד על כוונות האמנים.ות ומכאן לפרש את היצירות. במקביל ניתן גם ללמוד על האופנים בהן יצירה התקבלה על ידי הקהל. 

״מקורות ראשוניים״ עוקבת אחר הפעולה היצירתית של אמנים ואמניות ישראליים, העומדים במרכז המחקר של הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב. 

צילום: יונתן לצטר