הגיבורות והגיבורים בלבן

יום האח.ות הבינלאומי מצוין ברחבי העולם ובישראל ב-12 במאי, שהינו יום הולדתה של פלורנס נייטינגייל, מייסדת הסיעוד המודרני. פלורנס היתה אחות, סופרת, סטטיסטיקאית ודמות פורצת דרך. היא נולדה בפירנצה, איטליה לזוג הורים ממוצא בריטי, בני המעמד העמיד והמיוחס. בצעירותה, בחרה פלורנס במקצוע הסיעוד, למורת רוחה והתנגדותה של משפחתה, אשר חפצה כי תינשא ותהפוך לרעיה ואם. הסיעוד נתפס אז כמקצוע נחות שלא מתאים לאישה במעמדה. אבל, פלורנס ראתה את ייעודה בטיפול בנזקקים והמוחלשים בחברה ובחרה ללמוד סיעוד ולהקדיש חייה לסיוע וטיפול בנזקקים.

ב-1854, התחוללה בחצי האי קרים מלחמה בין האימפריה הרוסית מצד אחד, לצרפת, בריטניה וטורקיה מהצד השני. הייתה  זו מלחמה אשר גבתה פצועים והרוגים רבים. כרבים אחרים, נחשפה פלורנס לדיווחים מהחזית האנגלית והחליטה בצעד יוצא דופן, לארגן משלחת של 38 אחיות ולצאת בראשן אל החזית. כשהגיעה, החלה כסטטיסטיקאית לאסוף ולנתח נתונים. היא גילתה שתנאי התברואה הגרועים בבית החולים היו הגורם העיקרי לפטירת הפצועים והחלה לפעול לשיפור האוורור, הניקוז הביוב ושיפור ההיגיינה באופן שהקטין משמעותית את שיעורי התמותה, כפי שכתבה: ״הדרישה הראשונה במעלה מבית החולים היא שלא יזיק לחולים״. תרומתה המשמעותית של פלורנס, מעבר להצלחה בטיפול בפצועים, הייתה ביכולתה להראות ולהדגים באופן מוחשי על ידי נתונים סטטיסטים וגרפים, קשר סטטיסטי מובהק בין הפעולות שנקטה ומצב הפצועים. אלו היוו את אבן היסוד לפיתוח התיאוריה Nightingale’s Environmental Theory ושינו את פני המקצוע לעד. עיקרי התיאוריה של נייטינגייל הפכו לקווים מנחים בפעילות האחים והאחיות ובמוקד, הקשר שבין תנאי הסביבה לבריאות האדם, כמו גם שילוב החמלה והטיפול האנושי באחר. 

מאז ועד היום, עבר הסיעוד ברחבי העולם ובישראל תהליך אקדמיזציה. החוג לסיעוד באוניברסיטת תל אביב היה הראשון לפיתוח תכנית אקדמאית לאחים.ות לפני 54 שנים.  כיום, החוג לסיעוד באוניברסיטת תל אביב הינו  הגדול והמוביל בישראל. בחוג לומדים 1,200 סטודנטיות וסטודנטים בתכניות לימודים לתואר הראשון (תכנית ארבע שנים , תכנית להסבת אקדמאים ותכנית עתודה – מסלול פסגה), תואר שני ולימודי דוקטורט. אחוזי ההצלחה של הסטודנטים הלומדים בחוג במבחן הממשלתי הינם גבוהים במיוחד. בוגרי החוג נקלטים בשוק התעסוקה בבריאות ומתקדמים במהרה לתפקידים משמעותיים בעשייה הקלינית, הניהולית והחינוכית. 

בין הסטודנטים בחוג ניתן למצוא ייצוג לכלל קבוצות האוכלוסייה בישראל: נשים וגברים, צעירים ובוגרים, מכל הדתות והלאומים המרכיבים את המרקם האנושי הייחודי בישראל. דו הקיום בין החברה היהודית לבין החברה הערבית מתקיים הלכה למעשה במהלך הלימודים וההכשרה המקצועית, כאשר כ 30%-40% מכלל הלומדים בתכנית לתואר ראשון בסיעוד הם בני החברה הערבית. זה לצד זה לומדים הסטודנטים לפתח ולחזק את ערכי אהבת האדם, הכבוד ההדדי והשאיפה למצוינות לצד הכשרה קלינית ייחודית. השאיפה למצוינות מובילה רבים מן האחים והאחיות האקדמאים להמשיך ולהתמקצע בקורסים על בסיסים וכבעלי תעודת מומחיות בסיעוד.

כיום, שיעור כלל האחים והאחיות (בעלי רישיון פעיל, עד גיל 67)  בישראל הינו 6.52 ל-1,000 איש. שיעור זה נמוך בהשוואה לממוצע במדינות ה  OECD שהינו 9 ל-1,000 איש. בישראל, מספר האחים.ות בעלי הרישיון לעסוק בסיעוד עד גיל 65 הינו 59,050. הגיל הממוצע של האחים.ות עד גיל 67 הינו 42 שנים, 17% הינם אחים גברים ו-46% אחים.ות הינם בעלי הכשרה של קורסים על בסיסיים ב-26 תחומים קליניים (כגון מיילדות, טיפול נמרץ, חדר ניתוח ועוד). 443 אחים.ות הינם בעלי תעודת מומחיות בסיעוד ב-8 תחומי מומחיות (כירורגיה, טיפול תומך ועוד) (מתוך: תכנית העבודה של מינהל הסיעוד, 2022).

בשנתיים האחרונות מאז פרוץ מגפת הקורונה בעולם, התעצמו התובנות וההערכה בציבור בנוגע לחשיבותם של אחים ואחיות אקדמאים כמובילי מערכת הבריאות, בחזית המאבק במגפה. מספר הסטודנטים הכללי בחוג לסיעוד באוניברסיטת תל אביב עלה בשנתיים האחרונות ובפרט הוכפל מספר האקדמאים שבחרו לעשות הסבה לסיעוד. 

בדומה לפועלה של נייטינגיל, שהתמקד בסיפוק סביבה נקייה ומאווררת ושיפור תנאי ההיגיינה למטופלים, כך גם כעת, כ-200 שנה מאוחר יותר, ניצבנו בפני מאבק אל מול וירוס אחד שחייב אותנו לשמור על ריחוק חברתי, בידוד והקפדה על כללי היגיינה. בתוך עולם רפואי מתקדם ומשופע בטכנולוגיות מתקדמות, גילינו כי אמצעים פשוטים יחסית, כעטיית מסכה ורחצת ידיים, מהווים נדבך חשוב במניעת התפשטות המגפה. אחים ואחיות ברחבי העולם, באשפוז ובקהילה, התגייסו בכדי למגר את המגפה. באשפוז נאבק הסיעוד לצד הרפואה בהצלת חיי אדם. בקהילה, התגייס לחיסון נרחב של אוכלוסיות מוחלשות ומאוחר יותר לכלל האוכלוסייה למניעת המחלה. ובתוך כל אלה, עולה שאלת המגע האנושי והיחס האישי, שכל כך אופייניים למקצוע הסיעוד. כיצד שומרים על יחס אישי ואנושי, כאשר אנחנו מכוסים מכף רגל ועד ראש בביגוד מגן ומסכה? כאשר לא ניתן להבחין בהבעות פנים או לחוש מגע אנושי? התשובה נמצאת אולי שוב בפועלה של נייטינגייל. 

נייטינגייל זכתה לכינוי ''הגברת עם העששית'', מכיוון שנהגה לשוטט עם עששית בין חדרי הפצועים בלילות, להאיר את דרכה ולוודא כי הם ישנים את שנתם בשלווה. הפצועים זכרו את נוכחותה התמידית, גם אם לא ראו בחשכה את פניה או חשו את ידה, ידעו כי היא נמצאת שם ושומרת עליהם. אנו בטוחות, כי את אותה תחושת ביטחון נטעו גם האחים והאחיות בתקופתנו בקרב המטופלים. גם אם לא היה ניתן להבחין בפניהם מאחורי המסכה והמיגון, תחושת השליחות, המסירות, המחויבות לטיפול והאנושיות הועברו אל המטופלים.
''הגברת עם העששית'' האירה למעשה את דרכם של הדורות הבאים, בססה ועיצבה את תפקיד האח.ות האקדמאי.ת, על בסיס חמלה ונתינה לצד שימוש בידע מקצועי ייחודי ואובייקטיבי. 

יום האח.ות הבינלאומי השנה מצוין בסימן של תקווה ואמונה. בתאריך 12 במאי 2022 יוענק אות הוקרה מטעם נשיא המדינה ל-17 אחים ואחיות מצטיינים מרחבי הארץ על מצוינותם האישית והמקצועית, חלקם הגדול הינם בוגרי החוג. יש לנו את הזכות לחנך את הדור העתידי של האחים והאחיות האקדמיים ולהוביל את החוג לסיעוד באוניברסיטת תל אביב, ביחד עם חברי הסגל, למצוינות. אנחנו גאות מאד בסטודנטים הלומדים בחוג ובבוגרי החוג ונרגשות לפגוש אותם בתפקידים בכירים במערכת הבריאות.

• ד"ר סיגלית ורשבסקי היא ראש התכנית הכללית לתואר בוגר בסיעוד בחוג לסיעוד ומרצה בחוג. היא בוגרת תואר ראשון ושני בחוג לסיעוד באוניברסיטת תל אביב ודוקטורט במחלקה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון בנגב. 
• ד"ר מיכל יצחקי היא ראש החוג לסיעוד ומרצה בכירה בחוג. היא האחות המוסמכת הראשונה בארץ שסיימה את התואר השלישי במסגרת המסלול הישיר לדוקטורט. היא למדה את התואר הראשון, השני והשלישי בחוג לסיעוד באוניברסיטת תל-אביב. במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת בר אילן היא סיימה את לימודי הפוסט דוקטורט.